ממן נ' אמרקן אקספרס בע"מ ואח'

עקב תקלה בהפעלה הטכנית של מערכת המחשב בבית המשפט, לא הגיעו לידי הסיכומים אלא רק

בימים אלו. לפיכך אני רואה לנכון ליתן פסה"ד מיד לאחר עיון ולימוד מסמכי התיק, שמיעת

הצדדים וסיכומי הצדדים.

פסק דין

א.העובדות הצריכות לעניין:

1.בכתב תביעתו טען התובע כי עיריית עכו, בה הוא שימש כגזבר, נהגה להתקשר עם ספקי שירות לצורך קבלת שירותיהם.

במסגרת תפקידו כגזבר העירייה ועקב מלחמת לבנון השניה לא היה סיפק לעירייה להתקשר בחוזה מסודר עם הנתבעת מס' 2 לצורך השכרת כלי רכב אצל נתבע מס' 2 לשימוש עובדי העיריה, ועל כן ומפאת דחיפות ולחץ הנסיבות העביר לה ביום 18/6/06 כתב הצהרה והתחייבות חתום על ידו, לפיו נתן הסכמתו לחיוב כרטיס האשראי האישי שלו בגין חוזי השכרת רכב לשימוש עיריית עכו וכן צירף לכך שובר תשלום חתום של כרטיס האשראי שהונפק ע"י הנתבעת מס' 1. התובע ציין כי עקב הנסיבות הקשות והלחץ חתם על הטופס ללא מילוי המועדים בהם יהא בתוקף, והותיר המועדים ריקים, קרי – תוקף הטופס איננו מוגבל זמן. לאחר שנשלח לתובע טופס "הסכם התקשרות להשכרת רכב" ובו מופרטים פרטי העסקה, נשכרו כלי הרכב ע"י העירייה. מלוא תמורת העסקה שולמה לנתבעת 2 ישירות ע"י עיריית עכו בתום המלחמה ללא שנעשה שימוש בשובר התשלום החתום של כרטיס האשראי האישי של התובע.

בחודש ינואר 2007 גילה התובע לתדהמתו כי נגבו ממנו ללא הסכמתו או רשותו סך 3,738.81 ₪. כך גם בחודש מאי 2007 חויב הסכום זה 7,467.95 ₪. בבדיקה שערך נסתבר לו כי חיובים אלו נגבו ממנו בעקבות עסקת השכרת רכב אצל הנתבעת מס' 2 ביישוב דיר אל אסד בחודש 11/06 ע"י פלוני שלא הורשה לכך ובלא ידיעתו, וזאת בניגוד לאופן השכרת כלי הרכב בעת המלחמה, אשר נעשתה לאחר משלוח טופס "הסכם התקשרות להשכרת רכב".

בעקבות פניות שביצע אל הנתבעות, חשבונו זוכה ע"י הנתבעת מס' 1 אך באופן חלקי, אך עם זאת נותר סכום בגינו לא זוכה בגובה 2,423.16 ₪.

הנתבע טען כי מעולם לא נאמר לו שניתן יהיה להשתמש בכרטיסו לצורך חיובו בגין עסקאות שייעשו בלא ידיעתו. התובע טען כי אין זה מתקבל על הדעת שחשבונו הפרטי יחויב על סמך כתב ההצהרה שהעביר לנתבעת מס' 2 בעת המלחמה בגין שכירת רכב ע"י פלוני בלי שנבדק מולו מי הוא אותו פלוני והאם הוא מורשה לשכור הרכב.

2.בכתב הגנתן טענו הנתבעות כי העובדה שכתב ההצהרה וההתחייבות עליה חתם התובע איננה מוגבלת בזמן מצביעה כי ניתן היה לעשות בה שימוש לכל עסקת השכרת רכב שהיא.

עוד טענה הנתבעת מס' 2 כי חשבונו חויב לאחר שמעסיקתו, עיריית עכו, לא נאותה לשלם הסכום (וזאת בניגוד לעסקה הראשונה בעת המלחמה בגינה שילמה, כאמור, העירייה), ועל כן בהיותו ערב על פי כתב ההצהרה וההתחייבות לחובותיה של העירייה כלפי הנתבעת מס' 2, חויב הוא בגין חובות אלו.

ב.הדיון:

1.בדיון חזר התובע על טענותיו, והוסיף וציין כי מיד כשהתבררו לו החיובים יצר קשר עם הנתבעת מס' 2 ואמר כי בגלל שתוקף המסמך שהעביר להם בעת המלחמה פג, אין לחייבו יותר בגין שכירת כלי רכב ע"י מי מעיריית עכו.

במענה לשאלת בית המשפט מדוע העירייה לא השיבה לו הסכומים שנגבו מחשבונו הפרטי, כפי ששילמה מכיסה עבור השכרות הרכב בגין עסקת ההשכרה הראשונה שנעשתה בעת המלחמה, התובע לא מסר כל הסבר וענה כי –

"...יש כאן עניין עקרוני. אני הייתי לקוח של אמריקן אקספרס וכבר ביטלתי את הכרטיס. אנו רשות ציבורית..." (שורות 14-15 עמ' 2 לפרוטוקול).

כשנשאל התובע מדוע לא מילא בטופס ההצהרה וההתחייבות המועדים בהם יהא הטופס בתוקף והותירם ריקים ענה ואמר כי הוא נאלץ למלא הטופס בעת מלחמה, ובגלל שאיננו מנוסה בעניינים מסוג זה לא הקפיד על כך.

2.נציגי הנתבעות טענו בדיון כי החיובים בוצעו כדין לאור טופס ההצהרה והתחייבות החתום ע"י התובע, וכי לא היה כל מקום שלא לכבד הוראות הטופס ותניותיו.

3.בסוף הדיון הוריתי לצדדים להגיש סיכומי טענותיהם בכתב.

4.התובע בסיכומיו חזר על טענותיו כפי שאלו נטענו על ידו בכתב התביעה ובדיון. התובע הוסיף וציין כי סבר לתומו שלא תתבצענה כל עסקאות בין העירייה לבין הנתבעת מס' 2 שאופן המנוגד לאופן ביצוע העסקה שנערכה בין הצדדים בעת המלחמה – קרי: אך ורק באמצעות משלוח טופס הסכם פרטני לשכירת כלי רכב. כן ציין כי סבר שטופס ההצהרה וההתחייבות עליו חתם תקף אך ורק לעת המלחמה ולא למעבר לכך, למרות שלא הבהיר על סמך ומדוע סבר כך.